שאלות ותשובות

השכלתו של רופא שיניים כללי, שלמד בישראל, כוללת שש שנות לימוד אקדמאיות. במהלך ארבע השנים הראשונות נלמדים מקצועות תיאורטיים החופפים במידה רבה את המקצועות הנלמדים בפקולטה לרפואה כללית, לצד מקצועות ייחודים לרפואת השיניים. בשנה הרביעית מתחילים הסטודנטים לתרגל על דגמי שיניים, במהלך השנה החמישית והשישית הם מתחילים לטפל בפונים למרפאות האוניברסיטאיות, ובסיום לימודיהם עוברים בחינות רישוי מטעם משרד הבריאות.

התמחות בשיקום הפה (פְּרוֹתֶטִיקָה) היא התמחות רחבה ביותר ברפואת השיניים, אשר דורשת כארבע שנות לימוד אקדמיות נוסף על לימודי הבסיס (שש שנים) ובסיומן בחינות לקבלת תואר מומחה ממשרד הבריאות. במהלך שנות לימוד אלה רוכש המומחה לשיקום הפה ידע מקיף וכישורים לשמש כמאבחן וכמטפל עיקרי במקרים של חוסר שיניים חלקי או מלא ובעיות שיניים ומנשך מולדות, נרכשות או כאלה הקשורות להזדקנות. מטרת שיקום הפה היא לשחזר את התפקוד התקין של מערכת הלעיסה ואת האסתטיקה. השיקום מתבצע על-ידי השלמת שיניים חסרות, השגת רציפות שיניים, עמדה וצורה תקינה של קשתות השיניים, קבלת מישור סגר תקין והשגת איזון נכון במגעים שבין השיניים בקשת העליונה והתחתונה.

המומחה בשיקום ירכז את הטיפול, ובמידת הצורך יפנה את המטופל למומחים אחרים, כגון מומחה לניתוחי חניכיים, לניתוחי פה ולסתות, לטיפולי שורש, לאוֹרתוֹדוֹנטיָה (יישור שיניים) ועוד. במסגרת הכשרתו רוכש המומחה לשיקום הפה יכולת ביצוע ברמה גבוהה של שחזורים שונים בכל התחומים של רפואת השיניים המשקמת וגישה שיקומית טיפולית במקרים מורכבים ומיוחדים, לדוגמה:

•           אתגרים מיוחדים באסתטיקה

•           שינויים ביחסים בין-לסתיים

•           שילוב של שיקום הפה ומחלות חניכיים

•           שילוב של שיקום הפה ובעיות אורתודונטיות.

•           חוסר חלקי של שיניים המחייב גשרים ארוכים או השלמת קשת שיניים שלמה, עליונה או תחתונה

•           השלמת חוסר חלקי או מלא של שיניים באמצעות תותבות נשלפות, חלקיות או שלמות

•           שתלים – תכנון מיקומם בפה והשיקום על גביהם

•           ספיגת עצם בלסתות, המקשה על התאמת תותבות נשלפות אצל מטופלים מזדקנים

•           שחיקת שיניים

•           הפרעות במִפרקי הלסת.

•           תיקון שיקום פה קודם שלא עלה יפה (רצוי שתיקון זה יבוצע על-ידי מומחה מכיוון שתנאי הטיפול כעת קשים יותר)

כמו כן יכול המומחה לשיקום הפה לשמש כיועץ ולמסור חוות דעת מקצועית במקרים מסובכים או שנויים במחלוקת, כשהוא מייצג מטופלים, עמיתים למקצוע או אפילו מופיע כעד מומחה בבית-המשפט.

את בחירת רופא השיניים רצוי לעשות שלא מתוך לחץ של טיפול שיניים דחוף וצורך בעזרה ראשונה. שיקולים שכדאי לקחת בחשבון: קירבה לאזור המגורים או העבודה, נוחות הגישה, מועדי קבלה נוחים, האם נעשה מאמץ על-ידי צוות המרפאה לקבוע תור בהקדם. מומלץ לערוך ביקור מקדים במרפאה כדי להתרשם ממראה ולבדוק האם הצוות נקי ומסודר, האם קיימים אמצעי חיטוי מתקדמים, האם הרופא והסייעת משתמשים בכפפות חד-פעמיות בזמן העבודה, והאם נתבקשתם למלא שאלון בריאות (שלב חשוב מאוד).

האם רופא השיניים מגלה סבלנות ומשקיע מזמנו כדי להאזין לכל מה שיש לכם לומר לו? עוד כדאי לבדוק אם הרופא נעזר בצילומי רנטגן בבדיקה הראשונית או בזמן קביעת תוכנית הטיפול? האם רופא השיניים מסר לידיכם תוכנית טיפול והצעת מחיר מפורטת והיה מוכן להשיב על כל שאלותיכם בעניין?

כלל הזהב הראשון הוא שמירה על הגיינת פה המסייעת במניעה של שתי המחלות הנפוצות ביותר: עששת ומחלת חניכיים. פעולת הניקוי הבסיסית של הפה היא צחצוח שיניים. צחצוח נכון יכול להסיר שאריות מזון ורובד דנטלי – מצבור שקוף ודביק של חיידקים ושיירי מזון אשר נדבק לשיניים וביניהם. אם לא מסירים את הרובד הדנטלי מדי יום, הרובד סופח מינרלים מהרוק ומהמזון, ותוך מספר שבועות הוא יתקשה ויהפוך לאבנית, שהיא רובד שהסתייד, ורק רופא שיניים או שיננית יוכלו להסירו. אם לא מסירים את האבנית, הדבר יביא לגירוי החניכיים ובהמשך עלולה להתפתח דלקת חניכיים. הרובד, המלא במיליארדי חיידקים, הוא הגורם המרכזי לעששת, שהיא למעשה "חורים בשיניים".

עששת היא מחלה זיהומית ומידבקת הפוגעת ב-99 אחוז מהאוכלוסייה. כאשר סביבת השיניים עשירה בנוכחות של פחמימות, ובמיוחד סוכרים, חיידקים מסוימים הנמצאים בפה, ובעיקר ברובד הדנטלי, מפרישים חומצות המביאות ליציאת סידן מהשן. בדרך זו זגוגית השן נמסה ונוצר "חור". בשלב השני, החיידקים חודרים אל תוך שכבת השן ומעכלים אותן עד שהם מגיעים למוך השן (עצב השן). אז נוצרת דלקת המחייבת טיפול שורש. בנוסף פוגעים החיידקים גם בחניכיים ובשאר הרקמות התומכות בשן.

אמצעים נוספים שמסייעים בשמירה על הגיינת הפה: חוט דנטלי לניקוי בין השיניים (זה המצופה בשעווה נוח יותר לשימוש במקרים בהם קיימים צפיפות שיניים, סתימות וכתרים. בשאר המקרים החוט שאינו מצופה יעיל יותר), קיסמים דנטליים (לא לילדים מתחת לגיל חמש), ביקור תקופתי אצל שיננית לניקוי אבנית ובדיקות אצל רופא השיניים.

אפשר לבדוק את יעילות הניקוי באמצעות שימוש ב"תמיסת המחשה". התמיסה, ששמים כמה טיפות ממנה על הלשון, צובעת בחומרי צבע טבעיים את שאריות הרובד הדנטלי, וכך מסמנת את כל המקומות שלא נוקו כיאות. שן נקייה אינה נצבעת בצבע. מומלץ להשתמש בתמיסה זו כדי לשפר את רמת צחצוח השיניים.

המפתח להגיינת פה טובה היא מברשת השיניים, וחשוב לבחור את המתאימה ביותר. המברשת צריכה להיות  רכה כדי שלא תגרום נזק לשיניים ולחניכיים. מומלץ להחליף את מברשת השיניים לאחר שלושה-ארבעה חודשים. אם הסיבים שחוקים או מכופפים, זה הזמן למברשת חדשה. לא הוכח באופן מדעי כי השימוש במברשת שיניים חשמלית יעיל יותר מצחצוח ידני, אבל היא עשויה להקל על מלאכת הצחצוח.

מגיל צעיר מזהירים אותנו משוקולד או ממתקים שמזיקים לשיניים. זה נכון, אבל יש מאכלים שמזיקים יותר ויש כאלה שפחות.

הממתקים והחטיפים המזיקים ביותר הם אלה שנדבקים לשיניים, שכן הם שוהים זמן רב יותר על השן, בעוד שממתקים שאינם דביקים, שוקולד למשל, נשטפים ביתר קלות על-ידי הרוק. חטיפי הצ'יפס המלוחים לדוגמה, מזיקים לשיניים הרבה יותר משוקולד. מזונות דביקים נוספים: במבה, טופי, מרשמלו ועוד.

לאחר אכילת מזון עשיר בסוכרים נוצרת בחלל הפה סביבה חומצית כתוצאה מפעילות החיידקים. בסביבה חומצית מתרחשת יציאת סידן מזגוגית השן, השלב ההתחלתי להיווצרות עששת. סביבה חומצית זו מתקיימת בפה כ-45 דקות, עד לניטרולה על-ידי הרוק. לכן, כאשר אנחנו אוכלים דברי מתיקה בתדירות גבוהה, אנו יוצרים רצף ארוך של חומציות שהרוק אינו מספיק לנטרל. ובמילים אחרות: אם כבר אוכלים שוקולד, עדיף לאכול את כל החבילה בבת אחת.

בנוסף למזון עשיר בסוכרים, גם אכילה מרובה של מזון חמוץ יוצרת בפה סביבה חומצית. גם סוגי משקאות תוססים מסוימים ופופולריים, כאשר הם נצרכים בצורה מופרזת, גורמים במשך הזמן ליצירת הסביבה החומצית המזיקה. קיים קשר בין הפרעות אכילה לבעיות שיניים: פיו של אדם אשר אוכל כמויות גדולות של אוכל במשך היום, מכיל במשך זמן רב יותר מזון ופחמימות ולכן הוא מועד יותר ללקות בעששת.

השיניים הצחורות של הדוגמנים בפרסומות הן רק צד אחד של המטבע. לעיסת מסטיק, בתנאי שהוא ללא סוכר, עשויה לסייע בשמירה על בריאות השיניים, בכך ששאריות המזון נדבקות למסטיק ובאופן זה מוסרות למעשה מהשיניים, וכן על-ידי הגברה של הפרשת הרוק המכיל חומרים קוטלי חיידקים. עם זאת, לעיסת מסטיק כרוכה במאמץ גדול של שרירי הלעיסה ושל מפרקי הלסת. כדי להפיק את המיטב מהמסטיק, רצוי ללעוס אותו לזמן קצוב של דקות ספורות, ורק אחרי ארוחות.

הפלואור הוא יסוד כימי המצוי בשפע בטבע. כאשר הוא בא במגע החיצוני עם השן, הוא מתרכב עם פני שטח זגוגית השן. כאשר שותים מים המכילים פלואור, הוא מתרכב עם חלקה הפנימי של השן. כמו כן, הוא מפחית את יכולת הצמיחה של הרובד הדנטלי. הפלואור יעיל במיוחד בהגנה על המשטחים החלקים של פני השן, ופחות יעיל בהגנה על משטחי הלעיסה המחורצים.

מלבד הפלואור, בשנים האחרונות מוסיפים עוד מרכיבים למשחות השיניים כדי להפוך אותן ליעילות יותר במלחמה על בריאות הפה מול בעיות כמו עששת, הצטברות אבנית ומחלות חניכיים, ריח רע מהפה, שיניים צהובות ורגישות יתר. מי שאינו סובל מבעיות מיוחדות יכול להסתפק במשחה שמכילה פלואור.

באחרונה חלה עלייה בפופולאריות של השימוש במי-פה. אם בעבר הדבר נעשה בעיקר מסיבות קוסמטיות, הרי שכיום הסיבות הן לרוב רפואיות, שכן שימוש קבוע ונכון במי פה עשוי להפחית את הופעת העששת ודלקות החניכיים. רצוי להשתמש במי פה המכילים פלואור. השעה הטובה ביותר לשטיפת הפה היא לפני השינה, לאחר צחצוח השיניים. מומלץ שלא לאכול ולשתות כחצי שעה לאחר השטיפה. השימוש במי פה מותר מגיל שש ומעלה. בשוק קיימים גם מי פה לחיטוי, המכילים חומרים קוטלי חיידקים ומיועדים למטופלים עם נטייה חזקה למחלות חניכיים או למחלת העששת.